וול סטריט

שלושה בתי השקעות מובילים חתכו את יעדי ה-S&P 500 על רקע תשואות אג"ח גבוהות, ומדגישים מחדש את שאלת הפיזור הגיאוגרפי.

היום ב-19:30 (ח׳ תשרי תשפ״ז) |

אלי קאופמן

האזנה לכתבה:

00:00 / 00:00

1.0x

מהירות קריאה

כשהאסטרטג שנחשב לאופטימי הכרוני ביותר בוול סטריט מוריד את התחזית שלו למדד המוביל תוך חודש, ומצטרפים אליו וולס פארגו ובנק אוף אמריקה, זה לא רעש רקע שאפשר להתעלם ממנו. אד ירדני חתך את תחזית סוף השנה שלו למדד S&P 500 ל-7,900 נקודות, חודש בלבד לאחר שהעלה אותה לרמת שיא של 8,400, כפי שדווח בגלובס. המסקנה המעשית למשקיע הישראלי אינה "לברוח מארה"ב", אלא ההפך: להבין שהמרווח לעליות נוסף הצטמצם משמעותית, ושפיזור בין אזורים גיאוגרפיים הופך רלוונטי יותר משהיה בשנתיים האחרונות. משקיעים רבים בוחנים בתקופות כאלה מחדש את משקל ארה"ב מול העולם בתיק שלהם, במיוחד מי שהתיק שלו מבוסס כמעט כולו על מדד S&P 500.

מה בדיוק קרה בשבועות האחרונים

היעד החדש של ירדני משקף אפסייד של 4.1% בלבד מרמות הסגירה האחרונות, לפי גלובס – פער זעום ביחס למה שהיה מקובל להצביע עליו בתחזיות אופטימיות. במקביל, וולס פארגו הוריד את יעד ה-S&P 500 וצופה ירידה (downside) של 5%-10% בטווח הקצר, כפי שפורסם בInvesting.com. בנק אוף אמריקה, מהגופים השמרנים יותר מלכתחילה, קבע יעד 12 חודשים של 7,800 נקודות למדד – כ-2% בלבד מעל הסגירה האחרונה, לפי ביזפורטל. שלושה גופים שונים, שלוש מתודולוגיות שונות, ומסקנה דומה: המרחב לעליות נוספות נהיה צר מאוד. חשוב לזכור שמדובר בתחזיות ולא בתחזית מוסכמת אחת – כל גוף בונה את המודל שלו על הנחות שונות לגבי רווחי חברות, ריבית וסביבת המאקרו, ולכן גם הפער בין 7,800 ל-7,900 נקודות משקף בעיקר הבדלים מתודולוגיים ולא סתירה מהותית.

למה זה קורה עכשיו: תשואות האג"ח והמכפילים

הטריגר המרכזי הוא זינוק בתשואות האג"ח הממשלתי האמריקאי – תשואת ה-10 שנים מתקרבת ל-5% נכון לאמצע ספטמבר 2026, לפי גלובס וביזפורטל. כשהתשואה על אג"ח ממשלתי "בטוח" מתקרבת לרמה כזו, המשוואה של תמחור מניות משתנה מהיסוד: משקיעים דורשים תשואה עודפת גבוהה יותר מהחזקת מניות כדי להצדיק את הסיכון, מה שמוריד את מכפיל הרווח הסביר שהשוק מוכן לשלם. ירדני עצמו הוריד את הערכתו למכפיל הרווח העתידי של ה-S&P 500 לסוף השנה מ-19.8 ל-18.6, ולדבריו, כפי שצוטט בגלובס: "לאור הזינוק האחרון בתשואות האג"ח, אנו מורידים את ההערכה שלנו למכפיל הרווח העתידי של ה-S&P 500". כשמכפיל הרווח יורד גם אם הרווחים עצמם לא משתנים, מחיר המניה שנגזר ממנו יורד בהתאם – זה בדיוק המנגנון שדרכו תשואות אג"ח "מתרגמות" לירידות במניות. מכפיל הרווח, למי שאינו מכיר את המונח, הוא היחס בין מחיר המניה לרווח השנתי למניה – ככל שהוא גבוה יותר, כך המשקיעים מוכנים לשלם יותר עבור כל שקל רווח, בדרך כלל מתוך ציפייה לצמיחה עתידית.

כמה זה בכסף: תרחישי ירידה מספריים

בנק אוף אמריקה תרגם את התחזית שלו למספרים קונקרטיים: ירידה של 5% מרמה של כ-7,657 נקודות תוריד את S&P 500 לאזור 7,275 נקודות, ותיקון של 10% יחזיר אותו לכ-6,890 נקודות, כך לפי ביזפורטל. עבור משקיע עם תיק שמחצית ממנו חשופה למדד המוביל, תרחיש הביניים (ירידה של 5%) מתורגם להפסד של כ-2.5% מכלל התיק, ותרחיש התיקון המלא (10%) לכ-5% מהתיק. אלה לא תחזיות ודאיות אלא טווחי סיכון שהגופים עצמם מציבים, והם ממחישים את סדר הגודל של הסיכון הפוטנציאלי בלי לקבוע מסמרות. חשוב להבין גם את ההקשר הסטטיסטי: מדד S&P 500 עבר השנה רק ירידה אחת של 5%, לעומת כשלוש ירידות כאלה בשנה ממוצעת, ותיקון של 10% לא נראה מאז אביב 2025, לפי אותו ניתוח של בנק אוף אמריקה. במילים אחרות, השוק "חייב" תנודתיות שהוא לא חווה כבר זמן רב, וזה בדיוק מה שמדאיג את האסטרטגים. ההפרש בין ירידה של 5% לירידה של 10% אינו רק כמותי – ירידה בסדר גודל של 5% נחשבת בדרך כלל לתנודה רגילה בתוך מגמת עלייה, בעוד תיקון של 10% נתפס כאירוע משמעותי יותר שמצריך בחינה מחדש של הנחות היסוד בשוק.

שלושה בתי השקעות מובילים חתכו את יעדי ה-S&P 500 על רקע תשואות אג"ח גבוהות, ומדגישים מחדש את שאלת הפיזור הגיאוגרפי. — תמונה: הופקה באמצעות בינה מלאכותית

המשיכו לקרוא בנושא שוק ההון

הריכוזיות האמריקאית: הבעיה שמעבר למספרים

מעבר לתמחור, יש כאן גם סיפור של ריכוזיות. מדד MSCI של ארה"ב מייצג כ-65.1% משווי השוק של מדד הייחוס העולמי (ACWI), קרוב לשיא ההיסטורי שלו, לפי נתונים שציטט ירדני עוד בדצמבר 2025 ופורסמו בInvesting.com. משמעות הדבר: כל מי שמחזיק במדד עולמי "רגיל" חשוף בפועל ברמה גבוהה מאוד לארה"ב, גם בלי כוונה מפורשת. באותה הזדמנות עבר ירדני למשקל חסר ב"7 המפוארות" והמליץ על משקל שוק בלבד במגזרי הטכנולוגיה ושירותי התקשורת – צעד שמבטא זהירות ממוקדת בדיוק באותם שמות שהובילו את השוק שנים. הקורא שרוצה להבין את הרקע לתפנית הזו יכול למצוא הרחבה בכתבה שעסקה בהיפוך המגמה בהובלת השוק. "7 המפוארות" הוא כינוי שנטבע בשוק ההון לקבוצת ענקיות הטכנולוגיה שהובילו את עליות המדד בשנים האחרונות, ומשקלן הגבוה במדד הוא בדיוק מה שהופך את הריכוזיות לסיכון מובנה עבור מי שמחזיק במדד רחב.

למה זווית הפיזור העולמי רלוונטית עכשיו

הנתון שממחיש את הפער בביצועים הוא זה: ארה"ב התקדמה ב-16.8% מתחילת 2025 ועד דצמבר, פחות מה-ACWI ללא ארה"ב שעלה ב-19.7% במטבעות מקומיים, לפי אותו דיווח. כלומר, השווקים מחוץ לארה"ב לא רק "לא פיגרו" – הם דווקא הצטיינו יותר בתקופה הזו. זה לא אומר שיש להזניח את השוק האמריקאי, אלא שהנחת העבודה "ארה"ב תמיד מובילה" לא נכונה אוטומטית בכל תקופה. משקיע ישראלי שבונה תיק ארוך טווח, כולל כזה שמנוהל דרך קרנות פנסיה או קופות גמל, יכול לבדוק את חלוקת החשיפה הגיאוגרפית בפועל בתיק שלו ולא להסתפק בהנחה שמדד עולמי "מפזר" אוטומטית. מי שרוצה רקע נוסף על התנהגות השוק בתקופות תנודתיות יכול לעיין גם בכתבה שסיכמה מימושים קודמים על רקע זינוק בתשואות ובמחירי הנפט, ובנתון הרקע על תפקידו המרכזי של מדד S&P 500 בכלכלה הגלובלית. הפיזור הגיאוגרפי, בניגוד לפיזור הענפי, נועד לצמצם את התלות בגורמים ספציפיים למדינה אחת – מדיניות מוניטרית, רגולציה או אירועים פוליטיים – שיכולים להשפיע על שוק אחד בלי להשפיע על אחרים באותה עוצמה.

מה מאפיין את התנהגות התיק בתקופה כזו

אין כאן קריאה למכור מניות אמריקאיות או לברוח מהשוק – שלושת הגופים עדיין רואים אפסייד חיובי, גם אם קטן, וגם וולס פארגו מדבר על ירידה זמנית ולא על מגמת דובים ארוכת טווח. מה שכן משתנה זה איזון הסיכונים: כשמכפילים גבוהים ותשואות אג"ח מתחרות ביתר שאת על תשומת הלב של הכסף, שלושה גורמים עולים לרלוונטיות מיוחדת – רמת החשיפה למניות טכנולוגיה מרוכזות, משקל ארה"ב מול שאר העולם בתיק, ומידת הנוחות עם תנודתיות של 5%-10% שהשוק "חייב" בהתאם לנתונים ההיסטוריים שהוצגו. תיק שבו ירידה של 10% במדד המוביל עלולה ליצור לחץ ממשי – כלכלי או נפשי – הוא תיק שכדאי לבחון מול יועץ מקצועי, ולא להמתין לתיקון עצמו כדי להתחיל לחשוב על כך.

מה קורה למגזר הטכנולוגיה ספציפית?

אין נתון רשמי מדויק על היקף ההורדה במשקל סקטור הטכנולוגיה בהודעות הנפרדות של וולס פארגו, אך המגמה הכללית של זהירות מוגברת כלפי מניות הטכנולוגיה הגדולות עולה הן מהתחזית של וולס פארגו והן מהמעבר של ירדני למשקל חסר ב"7 המפוארות" שצוין לעיל. זהירות זו אינה בהכרח תחזית לירידות במניות הטכנולוגיה עצמן, אלא הכרה בכך שהמשקל הגבוה שלהן במדדים הרחבים הופך אותן לגורם השפעה דומיננטי על כל תיק שמבוסס על מדדי שוק רחבים.

האם משמעות התחזיות היא שהשוק האמריקאי צפוי לקרוס?

לא. גם התרחיש השלילי ביותר שהוצג – תיקון של 10% – הוא סוג של אירוע שהשוק חווה בעבר. הגופים עצמם עדיין רואים תשואה חיובית, אם כי צנועה, לטווח של שנה, וגם בתרחיש הפחות אופטימי מדובר בירידה זמנית ולא בהערכה לקריסה מתמשכת של השוק.

איך תשואת אג"ח שמתקרבת ל-5% משפיעה על מחירי מניות?

כשהתשואה הבטוחה על אג"ח ממשלתי עולה, המשקיעים דורשים תשואה גבוהה יותר גם ממניות כדי להצדיק את הסיכון הנוסף, מה שמוריד את המכפיל שהשוק מוכן לשלם על כל שקל רווח – בדיוק המנגנון שגרם לירדני להוריד את הערכת המכפיל שלו מ-19.8 ל-18.6.

הבהרה: המידע בכתבה מובא לצורכי ידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או המלצה לפעולה.